פעם, ביער יפה, גר ארנב קטן בשם לביא. לביא היה ארנב מאוד אדיב וידידותי שאהב לשחק עם חבריו, טליה הסנאית ותהל הצבי.

לביא, טליה ותהל היו החברות הכי טובות ועשו הכל ביחד. הם היו יוצאים להרפתקאות, חוקרים את היער ומשחקים משחקים מהנים. הם תמיד היו שם אחד בשביל השני, לא משנה מה.

בוקר שמשי אחד התעורר לביא מוקדם והחליט לצאת לטייל ביער. בעודו דילג, הבחין שהיער שקט בצורה יוצאת דופן. לא נשמעו קולות של ציוץ ציפורים, לא פרפרים שעפו מסביב, ולא היו בעלי חיים משחקים. לביא התחיל לחוש מודאג והחליט ללכת ולבדוק את החברים שלו.

כשהוא דילג לעבר העץ של טליה, הוא ראה אותה יושבת על ענף עם מבט עצוב על פניה. "מה קרה, טליה?" שאל לביא מודאג. טליה הסבירה שכל בעלי החיים ביער חשו עצובות כי מקור המים שלהם התייבש. בלי מים הם לא יכלו לשרוד וביתם היה בסכנה.

לביא ידע שהוא צריך לעשות משהו כדי לעזור לחבריו. הוא קפץ אל האחו של תהל ומצא אותה בוכה ליד הנהר שהתייבש. "תהל, למה את בוכה?" שאל לביא. תהל אמרה לו שהנהר התייבש והיא לא יודעת מה לעשות. החיות היו תלויות כולן בנהר לצורך אספקת המים שלהן ועכשיו הוא נעלם.

לביא ידע שעליו להמציא תוכנית להצלת ביתם. הוא נזכר בסיפור שאמו סיפרה לו על באר קסומה בעומק היער שלעולם לא מתייבשת. לביא ידע שזו תקוותם היחידה.

הוא אסף במהירות את טליה ותהל, ויחד יצאו למסע כדי למצוא את הבאר הקסומה. הם קפצו דרך היער, חצו נהרות וטיפסו על הרים עד שלבסוף הגיעו לבאר.

אבל הבאר נשמרה על ידי דרקון עז שלא נתן להם לקחת מים. לביא ידע שהוא צריך להיות אמיץ ולהמציא תוכנית לעבור את הדרקון. הוא נזכר בסיפור אחר שאמו סיפרה לו על איך חסד יכול להביס כל מכשול.

אז, לביא וחבריו החליטו להציע לדרקון כמה גזרים ופירות יער כאות לידידותם. הדרקון נגע בטוב ליבם ואיפשר להם לקחת מהבאר כמה שהם צריכים.

לביא, טליה ותהל מילאו במהירות את הדליים שלהם במים ומיהרו חזרה אל היער. הם שפכו את המים לתוך הנהר שהתייבש ועד מהרה, הנהר התחיל לזרום שוב. החיות שמחו מאוד ולא יכלו להודות ללביא מספיק על אומץ ליבו וטוב הלב.

מאותו יום למדו חיות היער את חשיבות הידידות והחסד. כולם חיו באושר ועושר, עם הבאר הקסומה כמקור המים החדש שלהם.

לביא, טליה ותהל נודעו כגיבורי היער וזכו לכבוד על ידי כל החיות. הם הראו שאפילו היצורים הקטנים והחביבים ביותר יכולים לעשות הבדל גדול.

וכך, שוב התמלא היער בקול מתוק של ציוץ ציפורים, פרפרים מתעופפים ובעלי חיים משחקים. והידידות של לביא, טליה ותהל התחזקה עוד יותר, שכן ידעו שהם יכולים להתגבר על כל מכשול כל עוד יש להם זה את זה.