פעם היה ילד אמיץ בשם אור עטר. אור עטר היה חבר טוב של רוי-בוי. שניהם גרו בכפר קטן ליד היער גדול. אור עטר שיחק כל יום ביער עם רוי-בוי.

יום אחד החליטו אור עטר ורוי-בוי לחקור את היער. הם התחילו ללכת ועד מהרה הגיעו לאגם גדול. אור עטר נדהם מהמראה הנפלא של האגם ורצה ללמוד יותר אודותיו. רוי-בוי האמיץ החליט ללכת בעקבות אור עטר.

הם התחילו להסתובב סביב האגם ולפתע שמעו רעש מוזר. אור עטר היה סקרן והחליט לחקור את מקור הרעש. הוא הלך באומץ לכיוון מקור הרעש כאשר לפתע ראה דרקון גדול! אור עטר נבהל אבל רוי-בוי ניגש ואמר לדרקון שהם גרים לא רחוק משם ופניהם לשלום.

הדרקון היה ידידותי והוא שאל את הבנים אם הם רוצים להצטרף אליו להרפתקה. אור עטר התרגש ונענה להצעה בשקיקה. רוי-בוי החליט גם הוא להצטרף לאור עטר.

הדרקון הטיס אותם על גבו לארץ רחוקה, מלאה ביצורים מוזרים ודברים קסומים. אור עטר ורוי-בוי נדהמו מכל המראות והקולות הבלתי רגילים שראו. הם חקרו את הארץ החדשה ועד מהרה הם מצאו מערה קסומה.

הדרקון אמר להם שהמערה הזו מלאה באוצרות. אור עטר ורוי-בוי נכנסו באומץ למערה ומצאו בתוכה פריטים קסומים רבים. הם ביקשו רשות ולקחו איתם כמה והדרקון הטיס אותם בחזרה לכפר שלהם.

אור עטר ורוי-בוי סיפרו לכל אנשי הכפר בהתרגשות על ההרפתקה שלהם, והראו להם את החפצים הקסומים שהביאו איתם, ועד מהרה התפשטה הידיעה למרחקים. אנשים נדהמו ממעשיהם האמיצים של אור עטר ורוי-בוי ושיבחו אותם על אומץ ליבם.

ההרפתקה של אור עטר ורוי-בוי הייתה הצלחה והם למדו שלפעמים להתגבר על הפחד ולהיות אמיץ והרפתקני יכול להוביל לדברים גדולים. מדי פעם הלכו לבקר את הדרקון והפכו לחברים טובים שלו. הוא הבטיח להם שיצאו להרפתקאות נוספות ביחד.