פעם היה ילד קטן בשם רועי. הוא היה בן חמש והיה הרפתקן שאהב לחקור את העולם שסביבו. הוא היה חבר טוב של רוי-בוי.

יום אחד החליטו רועי ורוי-בוי לחקור את היער ליד הכפר שלהם. כשהעזו להיכנס לעומק היער, שמעו לפתע רעש חזק. זה נשמע היה כאילו מישהו בוכה. הם עקבו אחר הקול ועד מהרה ראו יצור קטן. זה היה ארנב קטן, אבל הוא בכה ונראה היה שהוא במצוקה.

רועי ורוי-בוי רצו במהירות אל הארנב כדי לעזור. רועי הרים את הארנב בעדינות וניסה להרגיע אותו. לאחר מספר דקות הארנב הפסיק לבכות והרים את מבטו אל רועי ורוי-בוי בעיניים גדולות ועצובות.

רועי ורוי-בוי הבינו מהר מאוד שהארנב אבד ואינו מוצא את משפחתו. הם החליטו לעזור לארנב למצוא את משפחתו. הם חיפשו בכל היער, אך לא מצאו את משפחתו של הארנב.

לפתע הבחין רועי בשביל קטן. הוא ורוי-בוי נשאו על כפיהם את הארנבון עקבו אחר השביל ובסופו של דבר הגיעו לקרחת יער. בקרחת היער היו שני ארנבים, אמא ואבא, כשהם מקפצים ממקום למקום בחיפוש אחר הארנבון האבוד שלהם.

רועי ורוי-בוי שמחו מאוד כשראו את המשפחה מתאחדת. האמא והאבא של הארנבון הודו לרועי ורוי-בוי על העזרה, ואפילו חיבקו כל אחד מהם חיבוק גדול. לאחר מכן חזרו ארבעתם לכפר, שם חגגו כולם במשתה גדול.

רועי ורוי-בוי למדו באותו יום שיעור חשוב. הם למדו שעם עבודת צוות, חמלה ואומץ, הכל אפשרי.

מאותו יום ואילך, רועי ורוי-בוי תמיד דאגו זה לזה ועזרו לנזקקים, בדיוק כמו שעזרו לארנבון האבוד למצוא את משפחתו.