פעם היה ילד אמיץ בשם אסה מאיר. אסה מאיר היה חבר טוב של רוי-בוי. שניהם גרו בכפר קטן ליד היער גדול. אסה מאיר שיחק כל יום ביער עם רוי-בוי.

יום אחד החליטו אסה מאיר ורוי-בוי לחקור את היער. הם התחילו ללכת ועד מהרה הגיעו לאגם גדול. אסה מאיר נדהם מהמראה הנפלא של האגם ורצה ללמוד יותר אודותיו. רוי-בוי האמיץ החליט ללכת בעקבות אסה מאיר.

הם התחילו להסתובב סביב האגם ולפתע שמעו רעש מוזר. אסה מאיר היה סקרן והחליט לחקור את מקור הרעש. הוא הלך באומץ לכיוון מקור הרעש כאשר לפתע ראה דרקון גדול! אסה מאיר נבהל אבל רוי-בוי ניגש ואמר לדרקון שהם גרים לא רחוק משם ופניהם לשלום.

הדרקון היה ידידותי והוא שאל את הבנים אם הם רוצים להצטרף אליו להרפתקה. אסה מאיר התרגש ונענה להצעה בשמחה. רוי-בוי החליט גם הוא להצטרף לאסה מאיר.

הדרקון הטיס אותם על גבו לארץ רחוקה, מלאה ביצורים מוזרים ודברים קסומים. אסה מאיר ורוי-בוי נדהמו מכל המראות והקולות הבלתי רגילים שראו. הם חקרו את הארץ החדשה ועד מהרה הם מצאו מערה קסומה.

הדרקון אמר להם שהמערה הזו מלאה באוצרות. אסה מאיר ורוי-בוי נכנסו באומץ למערה ומצאו בתוכה פריטים קסומים רבים. הם ביקשו רשות ולקחו איתם מספר חפצים קסומים והדרקון הטיס אותם בחזרה לכפר שלהם.

אסה מאיר ורוי-בוי סיפרו לכל אנשי הכפר בהתרגשות על ההרפתקה שלהם, והראו להם את החפצים הקסומים שהביאו איתם, ועד מהרה התפשטה הידיעה למרחקים. אנשים נדהמו ממעשיהם האמיצים של אסה מאיר ורוי-בוי ושיבחו אותם על אומץ ליבם.

ההרפתקה של אסה מאיר ורוי-בוי הייתה הצלחה והם למדו שלפעמים להתגבר על הפחד ולהיות אמיץ והרפתקני יכול להוביל לדברים גדולים. מדי פעם הלכו לבקר את הדרקון והפכו לחברים טובים שלו. הוא הבטיח להם שיצאו להרפתקאות נוספות ביחד.