פעם, בממלכה קסומה רחוקה מאוד, גרה ילדה צעירה בשם רון. היא היתה ילדה אמיצה והרפתקנית. רון גרה בכפר קטן מוקף ביערות עבותים וגבעות ירוקות. היא גרה עם הוריה ועם חברה הטוב, רוי-בוי, שהיה גם שכן שלה.

רון ורוי-בוי היו בלתי נפרדים. הם עשו הכל ביחד, מסיורים ביער ועד למשחקים בכיכר הכפר. רוי-בוי היה מבוגר מרון בשנה, אבל הם היו קרובים כמו אחים. רוי-בוי היה גם אמיץ מאוד ותמיד דאג לרון, במיוחד כשהם יצאו להרפתקאותיהם.

יום אחד, בזמן שהם שיחקו ליד היער, נתקלו רון ורוי-בוי בזקן מסתורי. היה לו זקן לבן ארוך והוא חבש כובע מחודד. שמו היה מרלין, והוא היה קוסם רב עוצמה. מרלין חיפש מישהו אמיץ ואדיב שיעזור לו במסע להציל את הממלכה מכשף מרושע.

"שלום, צעירים", בירך מרלין את רון ורוי-בוי. "אני זקוק לעזרתכם. האם תצטרפו אליי למסע להצלת ממלכתנו מהמכשף המרושע גוזלין?"

רון ורוי-בוי שניהם נרגשים ומפוחדים בו זמנית. הם מעולם לא היו במסע חיפושים לפני כן, אבל הם ידעו שהם חייבים לעזור לממלכה שלהם. הם הנהנו בשקיקה והלכו בעקבות מרלין אל היער.

כשהם הלכו עמוק יותר לתוך היער, מרלין הסביר את משימתם. גוזלין הטיל כישוף אפל על הממלכה, וגרם לכל הצמחים והחיות לקמול ולמות. הדרך היחידה לשבור את הכישוף הייתה למצוא את ארבע האבנים הקסומות הפזורות ברחבי הממלכה ולהביאן לראש ההר הגבוה ביותר בו חי גוזלין.

האבן הראשונה הוסתרה ביער הקסום, על ידי טרול ענק. רון ורוי-בוי קצת פחדו, אבל הם ידעו שהם צריכים להיות אמיצים. בעזרתו של מרלין, הם השתמשו בשכלם כדי להערים על הטרול ולהחזיר את האבן הראשונה.

האבן השנייה הייתה במערת הפלאים, ששומרה על ידי דרקון עז. רון ורוי-בוי פחדו הפעם אפילו יותר, אבל הם זכרו את דבריו של מרלין - "גבורה היא לא היעדר פחד, אלא הכוח להתגבר עליו". עם גבורתו של רוי-בוי וחשיבתה המהירה של רון, הם הצליחו לעבור את הדרקון ולהחזיר את האבן השנייה.

האבן השלישית הייתה בארץ הקרח, שמורה על ידי קבוצת מפלצות קפואות. רון ורוי-בוי רעדו מהקור, אבל הם לא ויתרו. הם עבדו יחד והשתמשו בידידותם כדי להמיס את לבבות המפלצות הקפואות ולהחזיר את האבן השלישית.

האבן האחרונה הייתה במדבר האש, נשמרת על ידי קוסמת רבת עוצמה. רון ורוי-בוי היו נחושים להשיג את האבן האחרונה, אבל הקוסמת הייתה יריבה אדירה. בעזרת הקסם של מרלין והגבורה של רון, הם הצליחו להביס את הקוסמת ולהשיג את האבן האחרונה.

עם כל ארבע האבנים ברשותם, רון, רוי-בוי ומרלין עשו את דרכם לפסגת ההר הגבוה ביותר שבו התגורר גוזלין. כשהם התקרבו לטירתו, הופיע מולם גוזלין, מוכן למנוע מהם לשבור את הכישוף שלו.

עם זאת, רון ורוי-בוי לא פחדו. היה להם אחד את השני ואת מרלין לצידם. הם השתמשו באבנים הקסומות כדי לשבור את הכישוף של גוזלין, והממלכה ניצלה. הצמחים והחיות חזרו לחיים, והממלכה התמלאה שוב בשמחה ואושר.

המלך והמלכה היו כל כך אסירי תודה לרון, רוי-בוי ומרלין על אומץ הלב והטוב שלהם. הם ערכו משתה גדול לכבודם והכריזו עליהם כגיבורי הממלכה. רון ורוי-בוי היו גאים במה שהם השיגו, אבל הם ידעו שהם לא היו יכולים לעשות את זה בלעדי מרלין.

מאותו יום ואילך, רון ורוי-בוי היו ידועים כידידים האמיצים והנאמנים ביותר בממלכה. הם המשיכו לצאת להרפתקאות, אבל עכשיו עם מרלין בתור המורה והמדריך שלהם. וכולם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה, בממלכה מלאה בקסם, ידידות ואומץ.