פעם, ביער קסום בשם גרינווד, חי ארנב קטן בשם ירדן. היו לו פרווה רכה ורכה ואוזניים גדולות ורופפות. ירדן היה הארנב הכי קטן ביער, אבל היה לו הלב הכי גדול והוא היה אהוב על כל החיות בגרינווד.

יום אחד, כשירדן דילג סביב היער, הוא שמע רעש חזק שהגיע מהנהר הסמוך. סקרן ואמיץ, החליט ירדן ללכת ולחקור. כשהתקרב לנהר, הוא ראה שזו קבוצה של בעלי חיים שנאספו מסביב לקצה, ונראו מודאגים.

"מה קורה?" שאל ירדן, דילג לעברם.

"זה החבר שלנו, הצב," ענה הסנאי. "הוא נסחף על ידי הזרם החזק ואנחנו לא יכולים להגיע אליו".

ירדן מיד ידע שהוא חייב לעזור. הוא קפץ קרוב יותר לנהר וראה את הצב נאבק לשחות נגד הזרם. ללא היסוס קפץ ירדן למים וחתר לעבר הצב.

"תפוס לי על הגב," אמר ירדן לצב. "אני אעזור לך לחזור לחוף."

עם רגליו החזקות והנחישות של ירדן, הם הצליחו לשחות בחזרה אל החוף בבטחה. החיות הריעו והודו לירדן על אומץ ליבו.

מאותו יום ואילך, ירדן נודע כגיבור גרינווד. החיות היו באות אליו לעתים קרובות לעזרה והוא תמיד שמח להשאיל כפה. בין אם זה היה לעזור לציפור לבנות את הקן שלה או למצוא מזון לסנאי רעב, ירדן תמיד הייתה שם כדי להושיט יד.

יום אחד הגיעה ליער חיה חדשה. זה היה שועל קטן בשם סם. סם היה שונה משאר החיות בגרינווד. היה לו מעיל חלק ואדום ואוזניים חדות ומחודדות. אבל מה שגרם לו להתבלט יותר מכל היה שהוא לא יכול היה לרוץ או לקפוץ כמו שאר החיות. לסם הייתה מוגבלות שהקשתה עליו להתנייד.

החיות האחרות היססו לגשת לסם, אבל ירדן ראה שהוא צריך חבר. הוא קפץ אל סם והציג את עצמו. הם התיידדו במהירות ולעתים קרובות ירדן היה עוזר לסם להסתובב ביער, מראה לו את כל השבילים הסודיים ועוזר לו למצוא אוכל.

אבל יום אחד, סם הלך לאיבוד ביער. הוא נדד בזמן שניסה למצוא אוכל ועכשיו הוא לא מצא את דרכו חזרה. ירדן ידע שהוא חייב למצוא את חברו. הוא דילג סביב היער, קורא לסם. לאחר זמן מה, הוא שמע זעקה קלושה לעזרה שהגיעה מעץ סמוך.

ירדן עקב אחרי הצליל ומצא את סם תקוע על ענף, גבוה מכדי שיוכל להגיע אליו. ללא היסוס, ירדן טיפס על העץ ועזר לסם לרדת. שני החברים התאחדו וסם היה כל כך אסיר תודה על עזרתו של ירדן.

מאותו יום ואילך, סם וירדן הפכו לחברים הכי טובים. סם כבר לא הרגיש לבד ביער וירדן שמח שיש לו חבר חדש. לעתים קרובות הם היו יוצאים להרפתקאות יחד, חוקרים את היער ועוזרים לבעלי חיים אחרים במצוקה.

טוב הלב והגבורה של ירדן לא רק הצילו את החיות של גרינווד, אלא גם הביאו חבר חדש למשפחת היער שלהם. החיות האחרות ראו כעת שלהיות שונה זה לא דבר רע והם קיבלו את סאם בזרועות פתוחות.

וכך, ירדן המשיך להיות הגיבור של גרינווד, תמיד מוכן לעזור לחבריו וליצור חברים חדשים. הוא הראה שאפילו היצורים הקטנים ביותר יכולים לעשות דברים גדולים וכי להיות אדיב ומועיל הוא סימן האמיתי של גיבור.

מאותו יום ואילך, ירדן כבר לא היה רק ארנב קטן, הוא היה גיבור בעיני כל החיות בגרינווד. והוא תמיד יהיה שם כדי לעזור, לא משנה כמה גדולה או קטנה הבעיה עשויה להיות.