פעם היו שני אחים בשם איתי וניבי. הם גרו עם הוריהם, אבא אור ואמה גל, בכפר קטן נסתר בהרים. איתי היה ילד קטן סקרן והרפתקן, תמיד להוט לחקור ולנסות דברים חדשים. ניבי, לעומת זאת, הייתה ילדה ביישנית ועדינה, אבל תמיד נהנתה לצאת להרפתקאות עם אחיה.

יום אחד הודיעו הוריהם שהם נוסעים לטיול ראשון בחו"ל ליוון. איתי וניבי התמוגגו מהמחשבה לצאת להרפתקה למקום חדש ומרגש. הם מעולם לא היו על מטוס לפני כן, והם לא יכלו לחכות לחוות את הריגוש של טיסה בשמיים.

סוף סוף הגיע היום, והמשפחה יצאה לשדה התעופה. איתי וניבי נדהמו מהמטוסים האדירים ומשדה התעופה ההומה. הם החזיקו את ידי הוריהם בחוזקה כשעשו דרכם בין ההמונים. לאחר ביצוע צ'ק-אין ומעבר אבטחה, הם לבסוף עלו למטוס.

איתי וניבי נדהמו מהחלק הפנימי של המטוס. הם מעולם לא ראו כל כך הרבה מושבים במקום אחד. הם מצאו את מושביהם ליד החלון וחיכו בקוצר רוח להמראה המטוס. כשהמטוס התחיל לנוע, ליבו של איתי דהר מהתרגשות. הוא לא האמין שהוא באמת עף בשמיים!

הנוף מהחלון היה עוצר נשימה. איתי וניבי יכלו לראות את העננים ואת הבתים והמכוניות הקטנטנים למטה. ניבי נצמדה לזרועו של אחיה, אבל היא לא יכלה להפסיק לחייך. אבא אור ואמה גל היו גאים בילדיהם על כך שהיו כל כך אמיצים בטיסה הראשונה שלהם.

לאחר מספר שעות, המטוס נחת סוף סוף ביוון. איתי וניבי כל כך התרגשו לחקור את המקום החדש הזה. הם קפצו מהמטוס וקיבלה את פניהם השמש החמימה וריח הים המלוח. כשהם עשו את דרכם למלון, הם ראו הרבה מראות יפים - מחורבות עתיקות ועד שווקים צבעוניים.

התחנה הראשונה שלהם הייתה האקרופוליס, מצודה עתיקה מפורסמת. איתי וניבי הוקסמו מהמבנה המאסיבי ומהסיפורים שהוריהם סיפרו להם על האלים והאלות היווניות. הם אפילו טיפסו במעלה המדרגות לראש האקרופוליס, כשהם מרגישים כמו הרפתקנים אמיתיים.

לאחר מכן, הם ביקרו בחוף יפהפה עם מים צלולים. איתי וניבי לא יכלו לעמוד בפני הדחף לרוץ ולהתיז בגלים. הם בנו ארמונות חול ואספו צדפים, כשהם מרגישים שהם בגן העדן הקטן שלהם.

אבל החלק המרגש ביותר בטיול שלהם היה כשהם יצאו לשיט בסירה כדי לבקר כמה מהאיים הסמוכים. הם ראו דולפינים שוחים לצד הסירה ואף זכו לשחות איתם בים. איתי וניבי נדהמו מהדגים והאלמוגים הצבעוניים שראו תוך כדי שנורקלינג.

כשהטיול שלהם הגיע לסיומו, איתי וניבי היו עצובים להיפרד מיוון. אבל הם גם היו אסירי תודה על הזיכרונות המדהימים שעשו עם משפחתם. הם הבינו שלפעמים ניתן למצוא את ההרפתקאות הגדולות ביותר במקומות הכי לא צפויים.

בטיסתם חזרה הביתה, איתי וניבי לא יכלו להפסיק לדבר על הטיול שלהם. הם הראו להוריהם את כל המזכרות שאספו וסיפרו להם על ההרפתקאות שעברו. אבא אור ואמה גל שמחו לראות את ילדיהם כל כך מלאי שמחה ופליאה.

מאותו יום ואילך, איתי וניבי היו ידועים כאחים האמיצים וההרפתקנים שיצאו לטיול מדהים ביוון. הם לא יכלו לחכות לצאת להרפתקאות נוספות ולחקור מקומות חדשים עם המשפחה שלהם. והם ידעו שלא משנה לאן הם ילכו, תמיד יהיה להם גב אחד לשני ויפיקו את המיטב מכל מצב.