פעם, בכפר יפהפה בשם Blossomville, חיה גפן צעירה בשם גפן היפה (גפן היפה). היא הייתה ידועה בעליה הירוקים התוססים והענבים המתוקים והעסיסיים שלה. ביתה היה גן שופע וצבעוני, מלא בכל מיני פירות וירקות. גפן היפה היה אהוב על כולם בכפר, במיוחד על ידי ארבעה חברים קטנים - רותם (רותם), רוני (רוני), מתן (מתן) וכולם (קולם).

ארבעת החברים תמיד שיחקו בגן, וגפן היפה אהבה לראות אותם נהנים. הם היו מטפסים במעלה הענפים שלה, מתנדנדים מהגפנים שלה, ואפילו עורכים פיקניקים מתחת לצילה. החברים גם היו אדיבים מאוד לגפן היפה, ודאגו שיהיה לה מספיק מים ואור שמש כדי להתחזק ובריאה.

יום אחד, ענן אפל ומסתורי הופיע בשמיים, חסם את קרני השמש החמות. עד מהרה התכסה הכפר בחושך, ותושבי הכפר היו מודאגים. דבר כזה עוד לא ראו. היבולים בגן החלו לקמול, והפירות והירקות כבר לא היו מתוקים ועסיסיים. תושבי הכפר היו עצובים ולא ידעו מה לעשות.

גפן היפה ידעה שהיא צריכה לעשות משהו כדי לעזור לכפר שלה ולחברים שלה. היא זכרה ששמעה אגדה על פרח קסום שהיה בכוחו להחזיר את אור השמש. אמרו שהפרח, שנקרא פרח השמש (פרח השמש), פורח רק כאשר מישהו טהור לב ואמיץ מספיק להתמודד עם הלא נודע ימצא אותו.

ללא היסוס החליט גפן היפה לצאת למסע חיפוש אחר פרח השמש. היא סיפרה לחבריה על התוכנית שלה, והם דאגו בשבילה. אבל גפן היפה הבטיחה להם שהיא תהיה בטוחה והבטיחה לחזור בהקדם האפשרי.

עם נחישות בלב, גפן היפה יצאה למסע. היא נסעה ביער, חצתה נהרות וטיפסה על הרים תלולים. בדרך היא פגשה חיות רבות שגם הן הושפעו מהחושך. היא ניחמה אותם ושיתפה את תקוותה למצוא את פרח השמש.

לאחר מסע ארוך ומעייף הגיע סוף סוף גפן היפה לפסגת ההר הגבוה ביותר. שם ראתה גן יפהפה מלא בפרחים צבעוניים ובמרכזו ניצב פרח השמש. אבל השמירה על הפרח הייתה דרקון עז. גפן היפה זכרה את הסיפורים של גיבורים אמיצים שהביסו דרקונים, והיא ידעה שהיא חייבת להיות אמיצה באותה מידה.

היא ניגשה אל הדרקון ודיברה אליו בחביבות, וסיפרה לו על החושך שהשתלט על הכפר שלה. הדרקון, שהיה למעשה יצור אדיב ועדין, התרגש מהסיפור של גפן היפה. הוא אמר לה שהוא המגן של פרח השמש ושהוא יפרח רק אם מישהו טהור לב ואמיץ מספיק להתמודד עם הלא נודע ימצא אותו.

גפן היפה הוכיחה שהיא בדיוק זה, והדרקון אפשר לה לקטוף את הפרח. ברגע שהיא עשתה זאת, השמש החלה לזרוח בעוצמה, והחושך נעלם. תושבי הכפר שמחו מאוד כשראו שוב את האור, והם הודו לגפן היפה על אומץ ליבה.

גפן היפה חזרה לכפר שלה, נושאת איתה את פרח השמש. תושבי הכפר נדהמו למראה הפרח הקסום, והם שתלו אותו במרכז הגן. מאותו יום ואילך, הכפר בלוסומוויל היה ידוע כמקום שטוף השמש והיפה ביותר בארץ.

גפן היפה הוכתרה כגיבורה, וחברותיה היו כל כך גאות בה. הם תמיד ידעו שהיא מיוחדת, אבל עכשיו גם כל הכפר ידע זאת. ארבעת החברים המשיכו לשחק בגן, אבל עכשיו היה להם סיפור חדש לספר - האגדה על גפן היפה והמסע שלה למצוא את פרח השמש.

ומאז אותו יום, הענבים של גפן היפה היו אפילו יותר מתוקים ועסיסיים, מה שהפך אותה לגפן הפופולרית ביותר בכל הארץ. אבל הכי חשוב, היא הראתה שגם הדברים הקטנים ביותר ולכאורה חסרי משמעות יכולים לעשות הבדל גדול בעולם. וזו, קטנטנים יקרים שלי, האגדה על גפן היפה, הגפן האמיצה בכל הארץ.