פעם, בממלכה קסומה רחוק, רחוק, גרה נסיכה אמיצה וחביבה בשם טליה. היא הייתה הבת הצעירה של המלך והמלכה והייתה אהובה על כל האנשים בממלכה. לטליה היה שיער ארוך ומתולתל שחור כמו שמי הלילה ועיניים גדולות ומוארות כחולות כמו האוקיינוס. היה לה לב זהב ותמיד הייתה מוכנה לעזור לכל מי שצריך.

יום אחד, בזמן שטליה שיחקה בגני הארמון, היא שמעה צעקה חזקה לעזרה. היא עקבה אחרי הצליל ונתקלה בפיה קטנה שנלכדה בקורי עכביש. ללא היסוס, טליה מיהרה להציל את הפיה ושחררה אותה מהרשת. הפיה הייתה כל כך אסירת תודה והודתה לטליה על אומץ ליבה.

"אני הפיה של היער המכושף," אמרה הפיה. "שמי לילי ונשלחתי על ידי חיות היער לבקש את עזרתך."

טליה הייתה סקרנית ושאלה, "איזה סוג של עזרה אתה צריך?"

"המכשפה המרושעת הטילה כישוף על היער, וכל החיות הפכו לאבן," הסבירה לילי. "אנחנו צריכים נסיכה אמיצה וטהרת לב כמוך כדי לשבור את הכישוף ולהציל את היער."

בלי לחשוב פעמיים, טליה הסכימה לעזור. היא אזרה אומץ, ארזה כמה דברים חיוניים ויצאה למסע אל היער הקסום עם לילי לצידה.

כשנכנסו ליער ראו שזה כבר לא מקום תוסס וצבעוני. היה חשוך וקודר, והעצים היו מכוסים בקוצים. הם נתקלו בקבוצה של חיות אבן, ולבה של טליה כאב עליהן. היא ידעה שהיא חייבת למצוא דרך לשבור את הכישוף.

לילי הובילה את טליה לטירת המכשפה המרושעת, שהייתה עשויה מאבנים שחורות ובמרכזה מגדל גבוה. שני החברים נכנסו בזהירות לטירה ומצאו את המכשפה בחדר הכס שלה. היא הייתה אישה מפחידה למראה עם אף ארוך עקום וצחוק מקרקש.

"נו, נו, מה יש לנו כאן?" אמרה המכשפה. "נסיכה קטנה ופיה. מה מביא אותך למשכן הצנוע שלי?"

טליה אזרה את כל האומץ וסיפרה למכשפה על הכישוף שהטילה על היער. המכשפה רק צחקה ואמרה, "אין לי שום כוונה להסיר את הכישוף. היער הוא עכשיו שלי, ואף אחד לא יכול לעצור אותי."

אבל טליה הייתה נחושה להציל את היער ותושביו. היא זכרה שקראה על כוחה של ידידות בספריה וידעה שהיא צריכה להתיידד עם המכשפה כדי לשנות את לבה. אז היא הציעה למכשפה עסקה.

"אם אני יכול לנצח אותך במשחק חידות, תצטרך להרים את הכישוף ולעזוב את היער," אמרה טליה.

המכשפה, שחשבה שזה יהיה ניצחון קל, נענתה לאתגר. אבל החידות של טליה היו חכמות, והמכשפה לא הצליחה לפתור אותן. בסופו של דבר, היא נאלצה לקיים את הבטחתה ולהסיר את הכישוף מהיער.

כשהקסם נשבר, היער חזר לחיים, והחיות השתחררו מצורת האבן שלהם. החיות שמחו מאוד והודו לטליה על אומץ ליבה וטוב ליבה. לילי, שהייתה משוחררת כעת מקללת המכשפה, העניקה לטליה שלוש משאלות כפרס על מעשי הגבורה שלה.

טליה ייחלה שהיער תמיד יישאר קסום ויפה, שהחיות יהיו תמיד בטוחות ומאושרות, ושהמכשפה תפנה את דרכיה הרעות ותהפוך לאדם טוב ואוהב. ובדיוק ככה, המכשפה הפכה לפיה חביבה, והיא ולילי הפכו לחברות נהדרות.

טליה חזרו לארמון, והמלך והמלכה שמחו לראות את בתם בריאה ושלמה. היא סיפרה לכולם על ההרפתקה שלה וכיצד הצילה את היער הקסום. מאותו יום ואילך, טליה נודעה כגיבורת הממלכה, והיא ולילי ביקרו ביער לעתים קרובות, והפיצו אהבה וחסד לכל מקום שהלכו.

וכך, הממלכה חיה באושר ועושר עד עצם היום הזה, בזכות האומץ והטוב לב של הנסיכה טליה. הסוף.