פעם בכפר קטן בשם כפר תבור,
חי ילד קטן בשם רז, שמעולם לא היה משעמם.
עם החיוך הבהיר והשיער המתולתל שלו,
הוא היה אהוב על כולם, ללא אכפתיות אחת.

רז גר עם הוריו בבית קטן ונעים,
אבל המקום האהוב עליו היה עם חבריו, ללא ספק.
היו לו שני חברים טובים, ניר וגל,
יחד הם היו שלישייה, עומדים גבוה.

כל יום, הם היו יוצאים להרפתקה,
לחקור את הכפר, עם כל כך הרבה הנאה.
הם היו מטפסים על עצים ורודפים אחרי פרפרים,
ולפעמים, הם אפילו היו תופסים גחליליות.

אבל יום אחד, משהו מוזר קרה בעיר שלהם,
השמיים הפכו כהים והשמש שקעה.
תושבי הכפר היו מודאגים, הם לא ידעו מה לעשות,
אבל רז, ניר וגל ידעו בדיוק מה להמשיך.

הם אספו את החברים שלהם ועשו תוכנית,
כדי לגלות מה לא בסדר, הם היו צריכים לנקוט עמדה.
הם יוצאים למסע, למצוא את מקור האפלה,
בתקווה להחזיר את האור ולהרחיק את האבדון.

הם הלכו ביער, וחצו נחל,
עד שהגיעו למערה, שם שמעו צרחה.
הם נכנסו בזהירות, ומה שהם ראו היה מזעזע,
דרקון בכה, כנפיו היו שבורות.

שמו של הדרקון היה פלוף, והוא היה עצוב ובודד,
הוא איבד את דרכו, ולא מצא את ביתו.
רז, ניר וגל ידעו שהם חייבים לעזור,
הם לא יכלו להשאיר את פלוף לבד ולצעוק.

הם השתמשו בחשיבה המהירה שלהם והכינו תוכנית,
לתקן את הכנפיים של פלוף, כדי שהוא יוכל לעוף שוב.
הם אספו זרדים ועלים, ועם קצת דבק קסם,
הם תיקנו את הכנפיים, טובות כמו חדשות.

פלוף היה אסיר תודה, ודמעותיו הפכו לשמחה,
הוא עף בשמיים, כמו ילד קטן ומאושר.
תושבי הכפר ראו את הדרקון, והם כבר לא פחדו,
הם הריעו והודו לרז, ניר וגל על הבלגן שלא עשו.

השמש חזרה החוצה, והכפר היה בהיר,
רז, ניר וגל זכו לשבחים כגיבורים, בכל הכוח.
הם היו גאים במה שהם השיגו באותו יום,
הם עזרו לחבר והצילו את הכפר בדרך מיוחדת.

מאותו יום ואילך, פלוף הפך לחבר שלהם,
ובכל יום, הם היו משחקים עד הסוף.
הכפר היה שמח, והשמש תמיד זרחה,
תודה לרז, ניר וגל שמעולם לא היו לבד.

אז זכרו, חברים יקרים שלי, לא משנה לאן אתם מסתובבים,
תמיד תושיט יד, ולעולם לא תרגיש לבד.
כי אפילו מעשה החסד הקטן ביותר יכול להפוך את העולם לבהיר,
בדיוק כמו שעשו רז, ניר וגל, באותו לילה אפל וקודר.