פעם, בממלכה קסומה, גרה ילדה קטנה בשם נוגה. היא הייתה ילדה אמיצה וסקרנית שאהבה לפתור תעלומות. היא גרה בכפר קטן עם משפחתה ועם חברתה הטובה רחמים.

יום אחד קרה דבר מוזר בכפר. היהלום היקר של הכפר, שנשמר בבטחה בארמון, נגנב! תושבי הכפר היו מודאגים ועצובים כי היהלום לא היה סתם יהלום רגיל, היו לו כוחות קסומים ששמרו על הכפר בטוח ומשגשג.

נוגה ורחמים ידעו שעליהם לעזור למצוא את היהלום החסר. הם לבשו את כובעי הבלש שלהם והלכו לארמון כדי לחקור את המקרה. המלכה הייתה מודאגת מאוד והיא ביקשה מנוגה ורחמים למצוא את היהלום בהקדם האפשרי.

נוגה ורחמים התחילו את החיפוש שלהם בשיחה עם האנשים בכפר. הם שאלו את כולם אם ראו מישהו חשוד מסביב לארמון. אבל לאף אחד לא היה מידע שימושי. לאחר מכן החליטו שני החברים לחפש בארמון כל רמזים.

הם חיפשו בכל חדר בארמון אך לא מצאו דבר. בדיוק כשהם עמדו לוותר, נוגה הבחינה במשהו מוזר. היא ראתה שהציור של המלכה בחדר הכס עקום מעט. היא סיפרה על כך לרחמים ושניהם הלכו להסתכל מקרוב. הם מצאו חור קטן מאחורי הציור.

נוגה ורחמים היו שניהם סקרנים והחליטו להיכנס לתוך החור. הם מצאו מעבר סודי שהוביל אותם לחדר נסתר. בחדר מצאו מפה ופתק. בפתק נכתב, "היהלום הוא שלי עכשיו. לעולם לא תמצא את זה."

שני החברים ידעו שהמפה תוביל אותם אל היהלום הגנוב. הם עקבו אחר המפה והיא הובילה אותם למערה חשוכה בקצה הממלכה. הם נכנסו באומץ למערה, מחזיקים ידיים.

בתוך המערה ראו דמות צללית עם שקית בידו. זה היה הגנב! נוגה ורחמים הגיעו במהירות לתוכנית. נוגה העמידה פנים שהיא אבודה וביקשה מהגנב הנחיות. בעוד דעתו של הגנב מוסחת, התגנב רחמים מאחוריו ותפס את התיק.

הם פתחו את השקית והנה הוא היה, היהלום היקר! נוגה ורחמים היו מאושרים והם לקחו את היהלום במהירות לארמון.

המלכה שמחה לראות את היהלום בחזרה והיא הודתה לנוגה ורחמים על אומץ לבם וחכמותם. גם תושבי הכפר שמחו מאוד והם חגגו את החזרת היהלום במשתה גדולה.

המלכה שאלה את נוגה ורחמים איך הם הצליחו למצוא את היהלום. הם סיפרו לה על המעבר הסודי והמפה שמצאו. המלכה נדהמה והיא הכריזה על נוגה ורחמים כבלשים הרשמיים של הממלכה.

מאותו יום ואילך נוגה ורחמים היו ידועים כבלשים האמיצים והחכמים ביותר בממלכה. הם פתרו עוד הרבה תעלומות ועזרו לאנשים במצוקה.

תושבי הכפר היו אסירי תודה לנוגה ולרחמים ולעתים קרובות היו אומרים, "תודה לאל על נוגה ורחמים, הבלשים חסרי הפחד שלנו!"

נוגה ורחמים היו גאים בהישגיהם אבל הכי חשוב, הם שמחו שיש להם אחד את השני בתור החברים הכי טובים. הם ידעו שיחד, הם יכולים לפתור כל תעלומה שתקרה בדרכם.