פעם היה ילד אמיץ בשם עתאי. עתאי היה חבר טוב של רוי-בוי. שניהם גרו בכפר קטן ליד היער גדול. עתאי שיחק כל יום ביער עם רוי-בוי.

יום אחד החליטו עתאי ורוי-בוי לחקור את היער. הם התחילו ללכת ועד מהרה הגיעו לאגם גדול. עתאי נדהם מהמראה הנפלא של האגם ורצה ללמוד יותר אודותיו. רוי-בוי האמיץ החליט ללכת בעקבות עתאי.

הם התחילו להסתובב סביב האגם ולפתע שמעו רעש מוזר. עתאי היה סקרן והחליט לחקור את מקור הרעש. הוא הלך באומץ לכיוון מקור הרעש כאשר לפתע ראה דרקון גדול! עתאי נבהל אבל רוי-בוי ניגש ואמר לדרקון שהם גרים לא רחוק משם ופניהם לשלום.

הדרקון היה ידידותי והוא שאל את הבנים אם הם רוצים להצטרף אליו להרפתקה. עתאי התרגש ונענה להצעה בשמחה. רוי-בוי החליט גם הוא להצטרף לעתאי.

הדרקון הטיס אותם על גבו לארץ רחוקה, מלאה ביצורים מוזרים ודברים קסומים. עתאי ורוי-בוי נדהמו מכל המראות והקולות הבלתי רגילים שראו. הם חקרו את הארץ החדשה ועד מהרה הם מצאו מערה קסומה.

הדרקון אמר להם שהמערה הזו מלאה באוצרות. עתאי ורוי-בוי נכנסו באומץ למערה ומצאו בתוכה פריטים קסומים רבים. הם ביקשו רשות ולקחו איתם מספר חפצים קסומים והדרקון הטיס אותם בחזרה לכפר שלהם.

עתאי ורוי-בוי סיפרו לכל אנשי הכפר בהתרגשות על ההרפתקה שלהם, והראו להם את החפצים הקסומים שהביאו איתם, ועד מהרה התפשטה הידיעה למרחקים. אנשים נדהמו ממעשיהם האמיצים של עתאי ורוי-בוי ושיבחו אותם על אומץ ליבם.

ההרפתקה של עתאי ורוי-בוי הייתה הצלחה והם למדו שלפעמים להתגבר על הפחד ולהיות אמיץ והרפתקני יכול להוביל לדברים גדולים. מדי פעם הלכו לבקר את הדרקון והפכו לחברים טובים שלו. הוא הבטיח להם שיצאו להרפתקאות נוספות ביחד.