פעם, בכפר קטן בקצה היער, גרו שני חברים טובים, עתי ורוי-בוי. עתי היה ילד קטן הרפתקן שאהב לחקור את היער ולצאת להרפתקאות מרגשות עם חבריו.

יום אחד, עתי ורוי-בוי החליטו לצאת להרפתקה ביחד. הם החליטו לחקור את היער הסמוך ולראות מה הם יכולים למצוא שם. תוך כדי הליכה, הם הבחינו במערה קטנה בצלע ההר. הם החליטו לחקור את המערה ולראות מה יש בתוכה.

כאשר נכנסו למערה, הם נדהמו ממה שראו. קירות המערה היו מכוסים ברישומים וסמלים יפים וצבעוניים. הם לא האמינו למראה עיניהם! הם החליטו לחקור עוד ובמהרה הגיעו לחדר גדול במרכז המערה.

באמצע החדר היה שולחן אבן גדול ומעליו ריחף באוויר חפץ זוהר מוזר. החפץ נראה כמו כדור בדולח. עתי ורוי-בוי נדהמו והיו סקרנים מאוד לגבי האפשרויות הטמונות בכדור הבדולח. הם הושיטו אליו את ידיהם.

ברגע שהם נגעו בכדור, אור בהיר מילא את המערה וקול נעים אמר: "ברוך הבא עתי. חיכיתי לך. אני השומר של המערה הזו ואני יכול להעניק לך משאלה. מה היית רוצה לאחל?"

שני החברים הסתכלו אחד על השני, לא בטוחים מה לומר. ואז עתי אמר "הלוואי ויכולתי לעוף!". שומר המערה אמר: "המשאלה שלך התקבלה. מהיום והלאה, לשניכם יש את כוח המעוף".

שני החברים היו כל כך נרגשים! הם הודו לשומר, פרשו את ידיהם לצדדים ועפו החוצה מהמערה. כשהם טסו משם, הם יכלו לראות את השמש שוקעת מעל האופק, והם ידעו שההרפתקה שלהם רק מתחילה.

מאותו יום ואילך, היו לעתי ורוי-בוי הרבה הרפתקאות נפלאות ביחד. הם עפו מסביב לעולם, חקרו מקומות חדשים ופגשו אנשים חדשים. הם אפילו הקימו מועדון סודי משלהם, שבו יכלו לחלוק את הרפתקאותיהם ולעזור לילדים בצרה.

לא משנה באיזו הרפתקה הם השתתפו, תמיד זכרו את היום שבו פגשו את כדור הבדולח הקסום. הם היו אסירי תודה לנצח על המתנה שהוא נתן להם.