פעם, בממלכה קסומה ביער, חי ילד אמיץ והרפתקן בשם דון. הוא נודע באומץ ליבו ובליבו הטוב. דון גר בכפר קטן עם הוריו וחברו הטוב, רוי-בוי. רוי-בוי היה ילד נמרץ ושובב, אבל תמיד היה שם בשביל דון בכל פעם שהיה צריך אותו.

יום אחד, כשדון ורוי-בוי שיחקו ביער, הם נתקלו במפה מסתורית. על המפה היה כתוב באותיות זהב "לילד האמיץ והחביב ביותר ביער, המפה הזו תוביל אותך להרפתקה גדולה ולאוצר מיוחד". דון ורוי-בוי היו נרגשים וסקרנים. הם ידעו שעליהם לעקוב אחר המפה ולראות לאן היא תוביל אותם.

המפה הובילה אותם למערה חשוכה ומפחידה. דון ורוי-בוי קצת פחדו, אבל הם אחזו זה ביד של זה ונכנסו באומץ למערה. כשהם נכנסו עמוק יותר לתוך המערה, הם ראו אור זוהר בקצה המנהרה. הם הלכו בעקבות האור ומצאו את עצמם בחדר מפואר מלא בזהב ותכשיטים.

באמצע החדר היה כתר זהוב יפהפה ולידו פתק. דון הרים את הפתק וקרא אותו בקול רם, "הכתר הזה שייך לילד האמיץ והחביב ביותר של היער. הנח אותו על ראשך ויהיה לך הכוח להגן ולהציל את ממלכתנו מהדרקון הרע". דון ידע שעליו להניח את הכתר לראשו ולהגן על ממלכתו.

ברגע שדון הניח את הכתר על ראשו, הוא חש גל של כוח ואומץ. הוא ידע שיש לו אחריות גדולה על כתפיו, אבל הוא היה מוכן לאתגר. דון ורוי-בוי יצאו במהירות מהמערה וחזרו לכפר כדי לספר לכולם על ההרפתקה המדהימה שלהם.

תושבי הכפר נדהמו מהכתר ומהסיפור שמאחוריו. הם ידעו שדון הוא שנבחר להביס את הדרקון המרושע שהטיל אימה על ממלכתם במשך שנים. תושבי הכפר הריעו וחגגו, ודון הרגיש כמו גיבור אמיתי.

למחרת יצאו דון ורוי-בוי למסע שלהם כדי למצוא את מאורתו של הדרקון. הם נסעו ביערות, חצו נהרות וטיפסו על הרים. הכתר של דון נתן לו את האומץ להתמודד עם כל מכשול שיקרה בדרכם. רוי-בוי תמיד היה לצידו, והקפיד לשמור על רוחו הטובה של חברו.

לבסוף, הם הגיעו למאורת הדרקון. הדרקון היה ענק ומפחיד, עם טפרים חדים ונשימה לוהטת. דון ורוי-בוי קצת פחדו, אבל הם ידעו שהם צריכים להביס את הדרקון כדי להציל את הממלכה שלהם. דון צעד קדימה באומץ ובכוח הכתר ואתגר את הדרקון.

הדרקון שאג ונשף אש, אבל דון לא פחד. הוא השתמש בחשיבתו המהירה ובגבורה כדי להערים על הדרקון. הוא נזכר בסיפור שסבתו סיפרה לו על חולשתו של דרקון - דגדוג. דון דגדג את בטנו של הדרקון והוא התחיל לצחוק ללא שליטה. הדרקון הובס ודון ורוי-בוי הצילו את הממלכה מאימתו.

תושבי הכפר שמחו מאוד ועשו חגיגה גדולה לדון ורוי-בוי. דון הוכתר כגיבור והילד האמיץ ביותר של היער. הוא קיבל את התואר "דון קוטל הדרקון" והכתר הפך לסמל לגבורתו ולטוב ליבו.

מאותו יום ואילך יצאו דון ורוי-בוי להרפתקאות רבות יחד, תוך שימוש בכתר כדי לעזור לנזקקים ולהגן על ממלכתם. דון הוכיח שגם הילד הקטן והחביב ביותר יכול להיות גיבור ולעשות הבדל גדול בעולם. ועם רוי-בוי לצידו, הוא ידע שהוא יכול להתמודד עם כל אתגר שיקרה בדרכו.