פעם היה ילד קטן בשם אימרי. הוא היה בן חמש והיה הרפתקן שאהב לחקור את העולם שסביבו. הוא היה חבר טוב של רוי-בוי.

יום אחד החליטו אימרי ורוי-בוי לחקור את היער ליד הכפר שלהם. כשהעזו להיכנס לעומק היער, שמעו לפתע רעש חזק. זה נשמע היה כאילו מישהו בוכה. הם עקבו אחר הקול ועד מהרה ראו יצור קטן. זה היה ארנב קטן, אבל הוא בכה ונראה היה שהוא במצוקה.

אימרי ורוי-בוי רצו במהירות אל הארנב כדי לעזור. אימרי הרים את הארנב בעדינות וניסה להרגיע אותו. לאחר מספר דקות הארנב הפסיק לבכות והרים את מבטו אל אימרי ורוי-בוי בעיניים גדולות ועצובות.

אימרי ורוי-בוי הבינו מהר מאוד שהארנב אבד ואינו מוצא את משפחתו. הם החליטו לעזור לארנב למצוא את משפחתו. הם חיפשו בכל היער, אך לא מצאו את משפחתו של הארנב.

לפתע הבחין אימרי בשביל קטן. הוא ורוי-בוי נשאו על כפיהם את הארנבון עקבו אחר השביל ובסופו של דבר הגיעו לקרחת יער. בקרחת היער היו שני ארנבים, אמא ואבא, כשהם מקפצים ממקום למקום בחיפוש אחר הארנבון האבוד שלהם.

אימרי ורוי-בוי שמחו מאוד כשראו את המשפחה מתאחדת. האמא והאבא של הארנבון הודו לאימרי ורוי-בוי על העזרה, ואפילו חיבקו כל אחד מהם חיבוק גדול. לאחר מכן חזרו כולם לכפר, שם חגגו במשתה גדול.

אימרי ורוי-בוי למדו באותו יום שיעור חשוב. הם למדו שעם עבודת צוות, חמלה ואומץ, הכל אפשרי.

מאותו יום ואילך, אימרי ורוי-בוי תמיד דאגו זה לזה ועזרו לנזקקים, בדיוק כמו שעזרו לארנבון האבוד למצוא את משפחתו.