פעם, בממלכה קסומה רחוקה מאוד, גרה ילדה צעירה בשם אביגיל . היא היתה ילדה אמיצה והרפתקנית. אביגיל גרה בכפר קטן מוקף ביערות עבותים וגבעות ירוקות. היא גרה עם הוריה ועם חברה הטוב, רוי-בוי, שהיה גם שכן שלה.

אביגיל ורוי-בוי היו בלתי נפרדים. הם עשו הכל ביחד, מסיורים ביער ועד למשחקים בכיכר הכפר. רוי-בוי היה מבוגר מאביגיל בשנה, אבל הם היו קרובים כמו אחים. רוי-בוי היה גם אמיץ מאוד ותמיד דאג לאביגיל , במיוחד כשהם יצאו להרפתקאותיהם.

יום אחד, בזמן שהם שיחקו ליד היער, נתקלו אביגיל ורוי-בוי בזקן מסתורי. היה לו זקן לבן ארוך והוא חבש כובע מחודד. שמו היה מרלין, והוא היה קוסם רב עוצמה. מרלין חיפש מישהו אמיץ ואדיב שיעזור לו במסע להציל את הממלכה מכשף מרושע.

"שלום, צעירים", בירך מרלין את אביגיל ורוי-בוי. "אני זקוק לעזרתכם. האם תצטרפו אליי למסע להצלת ממלכתנו מהמכשף המרושע גוזלין?"

אביגיל ורוי-בוי שניהם נרגשים ומפוחדים בו זמנית. הם מעולם לא היו במסע חיפושים לפני כן, אבל הם ידעו שהם חייבים לעזור לממלכה שלהם. הם הנהנו בשקיקה והלכו בעקבות מרלין אל היער.

כשהם הלכו עמוק יותר לתוך היער, מרלין הסביר את משימתם. גוזלין הטיל כישוף אפל על הממלכה, וגרם לכל הצמחים והחיות לקמול ולמות. הדרך היחידה לשבור את הכישוף הייתה למצוא את ארבע האבנים הקסומות הפזורות ברחבי הממלכה ולהביאן לראש ההר הגבוה ביותר בו חי גוזלין.

האבן הראשונה הוסתרה ביער הקסום, על ידי טרול ענק. אביגיל ורוי-בוי קצת פחדו, אבל הם ידעו שהם צריכים להיות אמיצים. בעזרתו של מרלין, הם השתמשו בשכלם כדי להערים על הטרול ולהחזיר את האבן הראשונה.

האבן השנייה הייתה במערת הפלאים, ששומרה על ידי דרקון עז. אביגיל ורוי-בוי פחדו הפעם אפילו יותר, אבל הם זכרו את דבריו של מרלין - "גבורה היא לא היעדר פחד, אלא הכוח להתגבר עליו". עם גבורתו של רוי-בוי וחשיבתה המהירה של אביגיל , הם הצליחו לעבור את הדרקון ולהחזיר את האבן השנייה.

האבן השלישית הייתה בארץ הקרח, שמורה על ידי קבוצת מפלצות קפואות. אביגיל ורוי-בוי רעדו מהקור, אבל הם לא ויתרו. הם עבדו יחד והשתמשו בידידותם כדי להמיס את לבבות המפלצות הקפואות ולהחזיר את האבן השלישית.

האבן האחרונה הייתה במדבר האש, נשמרת על ידי קוסמת רבת עוצמה. אביגיל ורוי-בוי היו נחושים להשיג את האבן האחרונה, אבל הקוסמת הייתה יריבה אדירה. בעזרת הקסם של מרלין והגבורה של אביגיל , הם הצליחו להביס את הקוסמת ולהשיג את האבן האחרונה.

עם כל ארבע האבנים ברשותם, אביגיל , רוי-בוי ומרלין עשו את דרכם לפסגת ההר הגבוה ביותר שבו התגורר גוזלין. כשהם התקרבו לטירתו, הופיע מולם גוזלין, מוכן למנוע מהם לשבור את הכישוף שלו.

עם זאת, אביגיל ורוי-בוי לא פחדו. היה להם אחד את השני ואת מרלין לצידם. הם השתמשו באבנים הקסומות כדי לשבור את הכישוף של גוזלין, והממלכה ניצלה. הצמחים והחיות חזרו לחיים, והממלכה התמלאה שוב בשמחה ואושר.

המלך והמלכה היו כל כך אסירי תודה לאביגיל , רוי-בוי ומרלין על אומץ הלב והטוב שלהם. הם ערכו משתה גדול לכבודם והכריזו עליהם כגיבורי הממלכה. אביגיל ורוי-בוי היו גאים במה שהם השיגו, אבל הם ידעו שהם לא היו יכולים לעשות את זה בלעדי מרלין.

מאותו יום ואילך, אביגיל ורוי-בוי היו ידועים כידידים האמיצים והנאמנים ביותר בממלכה. הם המשיכו לצאת להרפתקאות, אבל עכשיו עם מרלין בתור המורה והמדריך שלהם. וכולם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה, בממלכה מלאה בקסם, ידידות ואומץ.