פעם היה ילד אמיץ בשם לביא צור. לביא צור היה חבר טוב של רוי-בוי. שניהם גרו בכפר קטן ליד היער גדול. לביא צור שיחק כל יום ביער עם רוי-בוי.

יום אחד החליטו לביא צור ורוי-בוי לחקור את היער. הם התחילו ללכת ועד מהרה הגיעו לאגם גדול. לביא צור נדהם מהמראה הנפלא של האגם ורצה ללמוד יותר אודותיו. רוי-בוי האמיץ החליט ללכת בעקבות לביא צור.

הם התחילו להסתובב סביב האגם ולפתע שמעו רעש מוזר. לביא צור היה סקרן והחליט לחקור את מקור הרעש. הוא הלך באומץ לכיוון מקור הרעש כאשר לפתע ראה דרקון גדול! לביא צור נבהל אבל רוי-בוי ניגש ואמר לדרקון שהם גרים לא רחוק משם ופניהם לשלום.

הדרקון היה ידידותי והוא שאל את הבנים אם הם רוצים להצטרף אליו להרפתקה. לביא צור התרגש ונענה להצעה בשמחה. רוי-בוי החליט גם הוא להצטרף ללביא צור.

הדרקון הטיס אותם על גבו לארץ רחוקה, מלאה ביצורים מוזרים ודברים קסומים. לביא צור ורוי-בוי נדהמו מכל המראות והקולות הבלתי רגילים שראו. הם חקרו את הארץ החדשה ועד מהרה הם מצאו מערה קסומה.

הדרקון אמר להם שהמערה הזו מלאה באוצרות. לביא צור ורוי-בוי נכנסו באומץ למערה ומצאו בתוכה פריטים קסומים רבים. הם ביקשו רשות ולקחו איתם מספר חפצים קסומים והדרקון הטיס אותם בחזרה לכפר שלהם.

לביא צור ורוי-בוי סיפרו לכל אנשי הכפר בהתרגשות על ההרפתקה שלהם, והראו להם את החפצים הקסומים שהביאו איתם, ועד מהרה התפשטה הידיעה למרחקים. אנשים נדהמו ממעשיהם האמיצים של לביא צור ורוי-בוי ושיבחו אותם על אומץ ליבם.

ההרפתקה של לביא צור ורוי-בוי הייתה הצלחה והם למדו שלפעמים להתגבר על הפחד ולהיות אמיץ והרפתקני יכול להוביל לדברים גדולים. מדי פעם הלכו לבקר את הדרקון והפכו לחברים טובים שלו. הוא הבטיח להם שיצאו להרפתקאות נוספות ביחד.