פעם, בעיירה קטנה בשם סאניוויל, גרה ילדה קטנה בשם אמה. היא הייתה ילדה סקרנית והרפתקנית בת חמש שאהבה לפתור תעלומות. חבריה קראו לה "אמה הבלשית" כי תמיד הייתה לה עין חדה לפרטים ואף פעם לא ויתרה עד שמצאה את התשובות.

יום אחד, אמה קיבלה מכתב מסתורי בדואר. הוא אמר, "בלשית יקרה אמה, אני צריך את עזרתך! השרשרת היקרה שלי נעלמה, ואני לא מוצא אותה בשום מקום. בבקשה בואי לביתי בשעה 2 אחר הצהריים. חתומה, אנה."

אמה התרגשה לקחת על עצמה את התעלומה החדשה הזו. היא חבשה במהירות את כובע הבלש ותפסה את זכוכית המגדלת שלה. לאחר מכן היא פנתה לביתה של אנה, שהיה ממוקם בצד השני של העיר.

כשהיא הגיעה, אנה קיבלה את פניה בדלת. היא הייתה ילדה ביישנית עם עיניים חומות גדולות ושיער מתולתל. "תודה שבאת, בלשית אמה," היא אמרה, "אני כל כך מודאגת לגבי השרשרת שלי. זה הדבר היחיד שסבתא שלי השאירה לי לפני שהיא נפטרה."

"אל תדאגי, אנה. אנחנו נמצא את השרשרת שלך," ענתה אמה בחיוך מרגיע.

שתי הבנות חיפשו בכל סנטימטר מהחדר של אנה, אבל השרשרת לא נמצאה בשום מקום. אמה הבחינה שהחלון פתוח ושאלה: "השארת את החלון פתוח אתמול בלילה?"

אנה הנהנה. "כן, אני תמיד משאיר אותו פתוח כדי להכניס את הרוח הקרירה".

"מעניין," אמרה אמה, "בוא נצא החוצה ונראה אם נוכל למצוא רמזים."

כשהסתובבו בבית, אמה הבחינה שובל של חרוזים מבריקים המוביל לכיוון היער. "תראי, אנה! החרוזים האלה נראים בדיוק כמו אלה שעל השרשרת שלך," היא קראה.

עיניה של אנה התרחבו בהפתעה. "אבל איך הם הגיעו לכאן?"

אמה עקבה אחר השביל, והוא הוביל אותם עמוק לתוך היער. לבסוף הם הגיעו לקרחת יער קטנה, ושם ראו קוף שובב משחק עם השרשרת.

"היי, זאת השרשרת שלי!" אנה צעקה.

הקוף טיפס במהירות על עץ, אבל אמה לא התכוונה לתת לו להתחמק. היא טיפסה על העץ והצליחה לתפוס את השרשרת מכפו של הקוף. "בטח!" היא צעקה בניצחון.

אנה שמחה מאוד לקבל את השרשרת שלה בחזרה, והיא לא יכלה להודות לאמה מספיק. "אתה הבלש הכי טוב אי פעם!" אמרה בחיבוק גדול.

כשהם עמדו לעזוב, אמה הבחינה במשהו מוזר. היא ראתה בית קטן מוסתר מאחורי העצים. "מה הבית הזה עושה כאן?" היא תהתה.

אנה הסבירה שזה בית נטוש ישן שאיש לא גר בו שנים. הסקרנות של אמה הוציאה ממנה את המיטב, והיא החליטה לחקור. היא מצאה מפתח מוסתר מתחת לסלע מחוץ לבית ופתחה את הדלת.

בתוך הבית, אמא ואנה מצאו חדר מלא בציורים ופסלים ישנים. הם גם מצאו חדר סודי מוסתר מאחורי מדף ספרים. בפנים היו עוד ציורים ותיבה מלאה באוצרות.

האינסטינקטים הבלשים של אמה אמרו לה שמדובר באוסף אמנות גנוב. היא התקשרה מיד למשטרה, והם הצליחו להחזיר את האמנות לבעליהם החוקיים. המשטרה כל כך התרשמה מכישורי הבילוש של אמה, עד שהעניקה לה מדליה מיוחדת.

מאותו יום ואילך, אמה ואנה הפכו לחברות הכי טובות ופתרו תעלומות רבות ביחד. אמה נודעה כבלשית הטובה ביותר בסאניוויל, והיא תמיד הייתה מוכנה לקחת על עצמה מקרים חדשים. ובכל פעם שהייתה זקוקה לעזרה, היא יכלה לסמוך על העוזרת האמינה שלה, אנה.

הסוף.