פעם, ביער יפהפה מלא בעצים גבוהים ובציפורים מצייצות, חיה גפן קטנה בשם גפן. גפן הייתה גפן שמחה ונמרצת, תמיד שיחקה וחוקרת את היער עם חברותיה הטובות נטע הסנאי והדר הצבי.

יום בהיר אחד, גפן, נטע והדר החליטו לצאת להרפתקה כדי למצוא את גרגרי הקשת הקסומים שעליהם נאמר בכוחם להגשים כל משאלה. הם שמעו על הגרגרים האלה מהינשוף הזקן והחכם שחי ביער.

כשיצאו למסע, גפן דילג וקפץ, בעוד נטע רצה קדימה כדי לחפש כל סימן של גרגרי הקשת בענן. הדר, בהיותו הגבוה מבין השלושה, שמר על כל סכנה ביער.

לאחר הליכה של זמן מה, הם נתקלו בנהר שחסם את דרכם. גפן הייתה קצת מודאגת מכיוון שהיא לא ידעה איך לחצות את הנהר. אבל לנטע היה רעיון. הוא רץ במהירות לכוורת סמוכה וביקש מהדבורים לעשות גשר עם הדבש שלהן. הדבורים התחייבו בשמחה, ועד מהרה נוצר גשר דביק אך יציב.

בעזרת גשר הדבש גפן, נטע והדר חצו את הנהר והמשיכו במסע. כשהלכו עמוק יותר לתוך היער, הם נתקלו בקבוצת חיות שהיו בצרות. משפחה של ארנבים איבדה את ביתה בגלל סערה, ולא היה להם לאן ללכת. גפן, נטע והדר הרגישו עצובים עבור הארנבים וידעו שהם חייבים לעזור להם.

במחשבה מהירה, גפן הציע להם לבנות בית חדש לארנבות באמצעות הענפים והעלים מהעצים. נטע והדר התחילו מיד לאסוף את החומרים, ועד מהרה נבנה בית נעים לארנבות. הארנבים אסירי התודה הודו לגפן, נטע והדר והזמינו אותם להישאר לארוחת ערב.

לאחר ארוחה טעימה של גזר ופירות יער, גפן, נטע והדר נפרדו מהארנבים והמשיכו במסע. כשהלכו הלאה, הם נתקלו בבור עמוק שחסם את דרכם. הדר הציע שישתמשו בקרניים הארוכות והחזקות שלו כדי לקפוץ מעל הבור. גפן ונטע החזיקו את הקרניים של הדר, ובקפיצה גדולה הם חצו את הבור בהצלחה.

לבסוף, לאחר מסע ארוך ומייגע, הגיעו גפן, נטע והדר למקום בו נאמר כי נמצאו גרגרי הקשת בענן. אבל לאכזבתם, לא נראו באופק פירות יער. בדיוק אז הופיע הינשוף הזקן והחכם ואמר להם שגרגרי הקשת אינם אמיתיים ושזה רק מיתוס. אבל הוא גם אמר שהמסע עצמו היה פרס שכן הם עזרו לאחרים ועבדו יחד כצוות.

גפן, נטע והדר הבינו שהם לא צריכים את גרגרי הקשת בענן כדי להגשים את משאלותיהם. היה להם אחד את השני והאהבה והידידות שהם חלקו היו הדבר היקר ביותר. הם חיבקו זה את זה ורקדו מסביב בשמחה, מרגישים אסירי תודה על ההרפתקה שלהם.

כשעשו את דרכם חזרה הביתה, גפן, נטע והדר קיבלו את פניהם של כל החיות ביער, ששמעו על אומץ לבם וטוב ליבם. הם זכו לשבחים כגיבורים, ומאותו יום ואילך החברות של גפן, נטע והדר התחזקה עוד יותר.

וכך, גפן, נטע והדר חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה, והפיצו אהבה וחסד לכל מקום שהלכו. ולמרות שהם מעולם לא מצאו את גרגרי הקשת בענן, הם ידעו שהם מצאו משהו הרבה יותר יקר - ידידות אמיתית.